טקסים
שם הנפטר/ת:
בשם קרוביך וחבריך, אשר באו לחלוק לך את הכבוד האחרון – הננו מבקשים ממך מחילה וסליחה.
כך מה שעשינו היה לכבודך, כפי מסורת ישראל וכמנהג ארצנו הקדושה.
ועתה לך/לכי לשלום, ותנוח/י ותעמד/י לגורלך.
וחיים ושלום יהיו לנו, ולכל ישראל עד עולם.
ונאמר אמן.
מן שמים תנוחמו!
"המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון ירושלים".
יתגדל ויתקדש רוח האדם
הנאבק לאמת ולצדק על האדמה,
השואף ליופי וחדוות היצירה.
יתגדל ויתקדש האדם השומר תוחלתו
מבוקר חייו ועד אחריתו.
אשר לבו לא סג וישר מעשהו,
ומגאולה לא נואש.
אשר בלבו סבל העולם ושמחתו,
שהוא זיוו בגילויו ובסתרו.
לא תיתום עמו תקוה,
ודרך ישרים לא תאבד.
יבורך האדם העברי על אדמתו,
ויתקדש החי בזכרון החיים שנפרדו.
יבורך יקר האדם לעד.
תמו חיים חתומים באדמת המכורה.
בלב חבריו/ה יהיה זכרו/ה לברכה.
ל ג ב ר
לא נשכח את זה האדם,
שהיה ופעל עמנו כאן.
והרוה בישותו
את הבאים במגע אתו.
ועתה הגיע לסוף דרכו.
לנו נשאר רק זאת:
לזכור, לנצור ולספר
אודותיו עוד ועוד.
ל א ש ה
לא נשכח את זאת האדם,
שהיתה ופעלה עמנו כאן.
והרוותה בישותה
את הבאים במגע אתה.
ועתה הגיעה לסוף דרכה.
לנו נשאר רק זאת:
לזכור, לנצור ולספר
אודותיה עוד ועוד.
ק ד י ש
יתגדל ויתקדש שמה רבא אמן
בעלמא די ברא כרעותה, וימליך מלכותה בחייכון וביומיכון ובחיי
דכל בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן
[הקהל עונה: אמן. יהא שמה רבא מבורך לעלם ולעלמי עלמיא]
יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא, ויתהדר ויתעלה ויתהלל
שמה דקדשא בריך הוא, אמן
לעלא {בעשרת ימי תשובה: לעלא ולעלא] מן כל ברכתא ושירתא,
תשבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא, ואמרו אמן
יהא שלמא רבא מן שמיא, וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן
עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן.
התרגום של הקדיש לעברית
יתגדל ויתקדש שמו הגדול אמן
בעולם אשר ברא רצונו, וימליך מלכותו בחייכם ובחיי כל
בית ישראל, במהרה ובזמן קרוב, ואמרו אמן
[הקהל עונה: אמן. יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים]
יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה
ויתהלל שמו של הקדוש ברוך הוא אמן
מעל לכל הברכות והשירים והשבחים הנאמרים בעולם, ואמרו אמן
יהא שלום גדול מן השמים, לנו ולכל עמו ישראל, ואמרו אמן
עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן .
נ ו ס ח י ק ד י ש ח ל ו פ י י ם
קדיש נוסח נגבה
יתגדל רוח האדם,
יתעלה פועל חייו ויתברך בזכרוננו
על כל פועלו בימי חייו
ועל המעש שלא הספיק להשלימו.
על החלומות שניטוו – ונמוגו,
ועל סגולות-יקר ואף חולשות אנוש,
שנגוזו מבעד לדוק הערפילי של הזמן.
יזהיר זכר האדם והדי חייו כזוהר הרקיע בלבנו
ויהי שמו לעולם בקרבנו.
כי מותר האדם הוא הזכרון מעבר למחיצות הזמן, לא בחושך שמו יכוסה.
צו המשך החיים יצמיח פורקן לכאבנו המשוקע. הזמן במהלכו ירחם.
וננצור את כל פרי חייו לימים רבים.
יתגדל וישתבח!
(על פי שלום סמיד מקיבוץ נגבה)
"נאספים אנו כאן ליד קברך — (בן/בת) — להשמיע דברי פרידה אחרונים. עומדים אנו כאן, המשפחה, החברים וקהל המלווים בכאב ובאבל, לטמון אותך בין רגבי האדמה. היום אתה/את נאסף/ת אל הזכרונות. לזכור כי היית עמנו, לזכור כי אדם חי חדל מן העולם.
צר לנו כי כך נפל בגורלך. כשנולד אדם – עולם מלא נברא: לחיות, לצהול, לאהוב, לכאוב, לרצות. משנפטר אדם – עולם שלם כבה.
כל אדם ונתיבו שלו בחלד, בו יפסע על פני האדמה הזו. חיי אדם הנמשכים מלידה עד הקבר בו ייטמן – חיים מלאים המה. אתה/את חיית את חייך במלוא יכולתך שלך.
כשם ששמחים אנו בלידתו של אדם, כך שכולים אנו בעת הסתלקותו על סיפה של חוויה אחרת עומדים אנו בעת הפרידה.
אם חטאנו לך – אנא, מחל לנו. אם נשאנו שמך, ולו פעם אחת, בדבר דופי – סלח לנו היום, כי לטובה זוכרים אנו אותך, —.
נאספים אנו כאן, ציבור כואב ואבל, להפרד ממך ולהביע תנחומים כנים לבני המשפחה (פירוט השמות).
שא ברכת שלום אחרונה לבית מנוחתך. – שלום ומנוחה לעפרך.
(על פי דברי האזכרה הנהוגים בקיבוץ לוחמי הגטאות).
"היתה עלי יד-ה', ויציאני ברוח ה', ויניחני בתוך הבקעה, והיא מלאה עצמות: והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאד על-פני הבקעה, והנה יבשות מאד: ויאמר אלי – בן-אדם, התחיינה העצמות האלה? ואמר – אדני ה', אתה ידעת: ויאמר אלי – הנבא על העצמות האלה ואמרת אליהם, העצמות היבשות, שמעו דבר ה': כה אמר אדני ה' לעצמות האלה – הנה אני מביא בכם רוח, וחייתם: ונתתי עליכם גידים והעלתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח – וחייתם, וידעתם כי-אני ה': ונבאתי כאשר צויתי. ויהי קול כהנבאי, והנה-רעש, ותקרבו עצמות עצם אל-עצמו: וראיתי והנה-עליהם גדים, ובשר עלה, וקרם עליהם עור מלמעלה – ורוח אין בהם: ויאמר אלי – הנבא אל-הרוח, בן אדם, ואמרת אל הרוח כה אמר אדני ה', מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה – ויחיו: והנבאתי כאשר ציוני, ותבוא בהם הרוח ויחיו. ויעמדו על רגליהם, חיל גדול מאד מאד: ויאמר אלי – בן-אדם העצמות האלה כל בית-ישראל המה, הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו, נגזרנו לנו: לכן, הנבא ואמרת אליהם – כה-אמר אדני ה' הנה אני פתח את-קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם, עמי, והבאתי אתכם אל-אדמת ישראל: וידעתם כי-אני ה' בפתחי את-קברותיכם ובהעלותי אתכם על-אדמתכם, וידעתם כי אני ה' דברתי ועשיתי, נאם-ה':"
(יחזקאל ל"ז, 1 – 14).
"וזכר את- בוראיך בימי בחורותיך עד אשר לא-יבאו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין-לי בהם חפץ: עד אשר לא-תחשך השמש והאור והירח והכוכבים, ושבו העבים אחר הגשם: ביום שיזעו שומרי הבית והתעותו אנשי החיל ובטלו הטוחנות כי מעטו, וחשכו הראות בארבות: וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה, ויקום לקול הצפור, וישחו כל-בנות השיר: גם מגבה ייראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה, כי הולך האדם אל-בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים: עד אשר לא-ירחק חבל הכסף ותרץ גולת הזהב ותשבר כד על-המבוע ונרץ הגלגל אל-הבור: וישב העפר על-הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה:"
(קהלת י"ב, 1 – 7).
יש כוכבים שאורם מגיע ארצה
כאשר הם עצמם אבדו ואינם
יש אנשים שזיו זיכרונם מאיר
כאשר הם עצמם אינם יותר בתוכנו
אורות אלה המבהיקים בחשכת הליל
הם הם שמראים לאדם את הדרך
נאספים אנו כאן ליד קברך —- (בו/בת) —-להשמיע דברי פרידה אחרונים.
עומדים אנו כאן, המשפחה, החברים וקהל המלווים בכאב ובאבל לטמון אותך בין רגבי האדמה.
היום את/ה נאסף/ת אל הזיכרונות.
לזכור כי היית עמנו: לזכור כי אדם חי חדל מן העולם.
צר לנו כי מסכת חייך הגיעה לסיומה.
כשנולד אדם – עולם מלא נברא: לחיות, לצהול, לאהוב, לכאוב, לרצות.
משנפטר אדם – עולם שלם כבה.
כל אדם ונתיבו שלו בחלד, בו יפסע על פני האדמה הזו. חיי אדם הנמשכים מלידה עד הקבר בו ייטמן – חיים מלאים המה. אתה היית את חייך במלוא יכולתך שלך.
כשם ששמחים אנו בלידתו של אדם, כך שכולים אנו בעת הסתקלקותו.
על יספה של הוויה אחרת עומדים אנו בעת הפרידה.
אם חטאנו לך – אנא, מחל לנו. אם נשאנו ששמך, ולו פעם אחת, בדבר דופי – סלח לנו היום, כי לטובה זוכרים אנו
אותך …
נאספים אנו כאן, ציבור כואב ואבל, להיפרד מ —,להביע תנחומים כנים לבני המשפחה (פירוט השמות).
"שא ברכת שלום אחרונה לבית מנוחתך. – שלום ומנוחה לעפרך"
עומדים אנו כאן ברגע בו שארית הפיסית של
נטמנת באדמת ארץ ישראל.
בכתבי הקודש כתוב "כי עפר אתה ואל עפר תשוב"
ברובה המשפחה שצעגה להביא את עפרו של לכאן ולהתייחד עם זכרנו בטקס קצר זה.
מתבוננים אנו בחיים כאדם המביט דרך החלון אל החלל ובעצם אין אנו
רואים דבר – אנו רק מרגישים – מרגישים שרק אהבה וזיכרונות הם שמקשרים
בינינו לבין עצמינו, ביננו לבין היקום.
יתברך רוח האדם, יתעלה פועל חייו ויתברך בזיכרונו
יבורך יקר האדם לעד, תמו חיים, בלב משפחתו ולב חבריו יהיה זכרו לברכה.. יהיה רצון שזיכרונכם ינחם אתכם.
קרובינו הנעצרים הלכו בדרך כל הארץ
אל נצח של שלום ומנוחת עולמים.
כולנו נקרא ללכת בדרך זו
אף כי אין אנו יודעים מתי.
יהיה נא אורח חיינו כזה שנמצא מוכנים לאותה השעה היעודה
יבורך יקר האדם לעד
תמו חיים
בלב משפחתו ובלב חבריו יהיה זכרו לברכה
יהיה רצון שזיכרונכם ינחם אותכם.
אנא ה' מלא רחמים אשר בידך נפש כל חי ורוח כל בשר איש, יהיה נא לרצון לפניך תפילתנו בעבור נשמת ……………. וגמול נא עמה בחסדך הגדול לפתוח לה שערי רחמים וחסד ושערי גן עדן והגוף ינוח בקבר במנוחה נכונה ותמחול לה על כל מעשיה כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וזכור לה זכויותיה וצידקותיה אשר עשתה ונשמתה תהא צרורה בצרור החיים.
"מן השמים תנוחמו"
