"נאספים אנו כאן ליד קברך — (בן/בת) — להשמיע דברי פרידה אחרונים. עומדים אנו כאן, המשפחה, החברים וקהל המלווים בכאב ובאבל, לטמון אותך בין רגבי האדמה. היום אתה/את נאסף/ת אל הזכרונות. לזכור כי היית עמנו, לזכור כי אדם חי חדל מן העולם.
צר לנו כי כך נפל בגורלך. כשנולד אדם – עולם מלא נברא: לחיות, לצהול, לאהוב, לכאוב, לרצות. משנפטר אדם – עולם שלם כבה.
כל אדם ונתיבו שלו בחלד, בו יפסע על פני האדמה הזו. חיי אדם הנמשכים מלידה עד הקבר בו ייטמן – חיים מלאים המה. אתה/את חיית את חייך במלוא יכולתך שלך.
כשם ששמחים אנו בלידתו של אדם, כך שכולים אנו בעת הסתלקותו על סיפה של חוויה אחרת עומדים אנו בעת הפרידה.
אם חטאנו לך – אנא, מחל לנו. אם נשאנו שמך, ולו פעם אחת, בדבר דופי – סלח לנו היום, כי לטובה זוכרים אנו אותך, —.
נאספים אנו כאן, ציבור כואב ואבל, להפרד ממך ולהביע תנחומים כנים לבני המשפחה (פירוט השמות).
שא ברכת שלום אחרונה לבית מנוחתך. – שלום ומנוחה לעפרך.
(על פי דברי האזכרה הנהוגים בקיבוץ לוחמי הגטאות).
